איתי: 

​

1. Death Cab For Cutie – Marching Bands of Manhattan
אני אוהב שירים עם תחושת "גדול מהחיים", אם זה דרך המילים או דרך ההפקה והלחן. פה זה שיר שמכיל את שניהם ואז מדייק בצביטה ואזהרה בקטע הסיום שלו עם אחת הפסקאות היותר אהובות עליי. הכרתי את DCFC דרך השיר המפורסם שהוציאו מהאלבום הזה ואז בספונטניות דרשתי מחבר לקנות לי את האלבום (כי הוא קיבל תלושים ולא השארתי לו ברירה). בסופו של דבר, האלבום הזה והשיר הספיציפי הזה מזכיר לי רומן אבוד, קצת כמו שמתואר בסוף שלו.

​

2. REM – Sweetness Follows

בשנה האחרונה, אחרי שנים של האזנה לכל הלהיטים מכל האלבום שלהם, דווקא השיר הזה פוגע לי בדיוק בפחדים עם מה שהוא מעביר. אולי בפחד הכי גדול, שזה לאבד את אלו שהכי קרובים אלייך. ולמרות שהוא מציע נחמה בבסיסו, הוא יותר מעמיק אותי להסתכלות מאשר מרגיע אותי. אולי זה הקול של מייקל סטייפ, יש שירים שאף אחד לא יכול לשיר חוץ מהמקור.

​

3. Radiohead – Fake Plastic Trees

אחד השירים הכי חשובים של החיים שלי. נורא רציתי לשמוע אותו בהופעות האחרונות, אבל לא התמזל מזלי. כנראה שכן שמעתי אותו בסינרמה ב-2000 כשהלכתי לראשונה לראות את רדיוהד והזכרון כל כך עמום ונרגש שאני לא מצליח לשחזר. זה תמיד מזכיר לי איך היה לגדול עם רדיוהד לצידי, כשרוב החברים לא התחברו. רק מאוחר בתיכון מצאתי אנשים לחלוק איתם את השגעון אחריהם. ועדיין, תמיד אני חוזר לשיר הזה דווקא מ-95, כי הוא מזכיר לי התחלה והתרגשות ממשהו חדש.

 

4. Pink Floyd – Comfortably Numb
השיר האייקוני הזה זה מזכיר תקופה מאד אפילה, שבה כמו תמיד ברחתי למוזיקה באוזניות כדי לברוח ולהשאר שפוי, והרבה לפלויד. זו הייתה השנה הראשונה שלי בצבא, הייתי תקוע במדבר במקום שלא רציתי ולמרות הניסיון להסתגל ולהתרגל רק הלכתי ונהייתי יותר מנותק. בסופו של דבר החלטתי שאני עושה הכל כדי לשפר את מצבי וזה דרש מלחמה, אבל לבסוף זה הצליח. העניין עם השיר הזה הוא שבכל צעד, גם אם שמעתי אותו באוזניות כמה פעמים בשבוע, הוא היה בוקע מאיזה רמקול של אוטובוס או חנות בדרך והייתי מרגיש שהוא מלווה אותי ונותן לי סימן שאני בדרך הנכונה. זה חיזק מאד. ב-2016 גם טסתי לראות את דיוויד גילמור מבצע אותו באמפיתטרון האגדי בפומפיי, שמי שמכיר קצת, יודע את הקשר והמשמעות ללהקה.

​

5. (Green Day – Good Riddance (Time of your life
עוד להקה שמבחינתי קצרה היריעה, ובכלל עם עוד שיר אייקוני שלכולם בטח יש איזשהו זכרון איתו. לי זה מזכיר את קליפ סיום התיכון שערכתי בהפתעה לשכבה שלי כשהוא בפס-קול, הקרינו אותו בחזרה גנרלית יום לפני ואף אחד לא ידע ממנו. היו שם כל מיני תיעודי וידאו של ילדי השכבה שאיגדתי, כולל רגע מביך מטיול שנתי (שלא אפרט כאן), אבל הסגנית מנהלת דרשה להוריד ברגע שראתה את הקליפ על המסך בחזרות. וזה עורר מרד בקרב האנשים, כי הם כמובן נקרעו מצחוק ומבחינתם זה זכרון שלהם מתקופת התיכון ובדיחות פנימיות ואיימו לפוצץ את הטקס. בסוף עשיתי 2 גרסאות, והמקורית לא הוקרנה אבל החברים קיבלו את הראשונה. גוד טיימז.

​

6. Stereophonics – Hurry up and Wait

להקה שזכתה להכרה בסוף הנייניטיז ב-MTV וזה הביא אותם למעמד יפה, בעיקר בבריטניה, אבל פה בישראל לא ממש הכירו. כשאני שמעתי אותם והתלהבתי מאיזה סינגל, הלכתי לחפש בטאוור רקורדס אם אולי במקרה יש אותם וממש הופתעתי למצוא את הדיסק. זה היה האלבום השני שלהם. אז היו נותנים לך לשים רגע את הדיסק בדיסקמן של החנות ולהאזין, ואני זוכר שהגיטרות והתופים בשיר הזה כאילו זעקו לי "זה בדיוק מה שאתה מחפש!". ומיד קניתי.
עד היום הן להקה מאד אהובה שאני מרגיש שהיא קצת יותר שלי מאשר משותפת לי עם מישהו.

​​

7. Manic Street Preachers – If You Tolerate This, Your Children Will Be Next
כשרק התחיל העניין של חיפוש שירים בחינם באינטרנט, עוד לפני תוכנות שיתוף, היית מחפש שיר ומחכה איזה חצי שעה שהוא ירד. כשהשיר הזה יצא ועוד לא הגיע האלבום, הייתי חייב אותו עד כדי כאב להאזנה (לפני כן כשלא הייתה ברירה, פשוט הייתי מצמיד רדיוטייפ לטלוויזיה ומחכה שיעלה שיר שאני רוצה ומקליט אותו.. גיליתי שהרבה היו עושים את זה גם).
אבל את השיר הזה לא תפסתי ולא הצלחתי להוריד לא חוקית (איזה עולם רשע). בסופו של דבר קנו לי את האלבום איתו, וגיליתי המון שירים מיוחדים ומעולים ונהייתי מעריץ בעקבותיו.

 

8. Oasis - Champagne Supernova
אני לא יכול שלא לבחור את שמפיין סופרנובה, בכל רשימה שאני עושה. זה לא שיר, זה חבר. זה חלק מהנשמה, זה עוד איבר. זה נשימה, דפיקות לב, סרט רץ של זכרונות טובים ולא טובים אבל תמיד שם. אמרתי לא פעם, כנראה שזה השיר שילך איתי עד הסוף ותמיד יזכיר לי מאיפה באתי ולמה בכלל אני כאן ברגע הזה. הכי מסקרן אותי תמיד לדעת מה השיר הזה של אחרים שחושבים ככה על מוזיקה, אבל בשבילי, ואואזיס זו הסיבה שאני עושה מוזיקה בסופו של דבר, השיר הזה הוא השלמה והעצמה פנימית.
נואל גאלגר נשאל למה הוא התכוון בכלל בבתים המוזרים של השיר. התשובה שלו הייתה שאין לו מושג. אבל שאם 60,000 אנשים שרים אלייך חזרה את המילים האלו עם דמעות בעיניים וגרון ניחר, אתה מבין שלכל אחד ואחד מהם זה פשוט אומר משהו חשוב משל עצמו.
אין מדוייק ואישי יותר מהתיאור הזה, בכל הנוגע לבני-אדם והשירים האהובים עליהם.

 

9. אביב גפן – לכבוד מיליארד תועים
לא מהמעריצים הגדולים של אביב, אבל זה שיר שמזכיר לי את רוק עצמאות – כשאני בערך בכיתה י' עם החברה הראשונה והשעה 5 לפנות בוקר ויש אור ראשון שעולה אחרי לילה של הופעות. אביב הופיע ואנחנו עמדנו במעלה הגבעה, לא קרוב לבמה, והוא ביצע את השיר הזה אל מול ים של מצתים ונרות וקהל עצום ששר איתו. זה מהפעמים הראשונות שאני זוכר עוצמה של קהל ענק שר יחד מכל הלב, זה היה רגע שהבנתי שאני חייב לעשות את זה גם בעצמי. זה חיבור ברמה הגבוהה ביותר לכמות ענקית של זרים רנדומלים שרק הרגש מחבר ביניהם.

​

10. גידי גוב – יהיה בסדר
הייתה לי קלטת של פסטיגל 87 שאני חושב שחרשתי עליה עם הווקמן בלילות לאורך רוב גיל הבית-ספר היסודי. והרבה לפני שהבנתי שאני אוהב רוקנרול ושזה הפורטה שלי, השיר הזה תמיד הקפיץ אותי והלהיב אותי. והוא רוקנרול לגמרי! אני חושב שהוא פנינה חבויה של גידי גוב עצמו, שהוא אחד הענקים, אבל גם די חבוי במוזיקה הישראלית. עד היום מת על השיר הזה.
וקבלו את זה – מילים: אהוד מנור! וגם פה הצליח לתפוס את השגעון הישראלי היומיומי, ולא הרבה השתנה מאז מסתבר וגם הדרך שבה מתמודדים פה עם דברים. "יהיה בסדר".